אנשים מתעניינים ביונים מאז ומעולם, עוד מימי התנ"ך והיונה של נוח. אחת הסיבות להתעניינות האנושית בציפור הזו היא העובדה שמדובר במין שכיח ונפוץ שמתגורר בסביבת בני האדם. הביטוי 'כמו זוג יונים' נשען על מציאות של ממש – יונים נקשרות ביחסי אהבה לכל החיים והן יחליפו בני זוג רק במצב שבו אחד מבני הזוג נפטר. את העין האנושית מושכים גם היחסים היפים בין בני הזוג שכוללים המיה הדדית, התרפקות וטיפול מסור. ישנם 318 מינים של יונים, והן מגדלות בקינן לרוב גוזל אחד או שניים. את הגוזלים היונים מאכילות בחלב יונים שהן מייצרות בגרונן. הנוזל הזה שונה מחלב היונקים מכיוון שהוא מיוצר במערכת העיכול ושני ההורים מסוגלים לייצר אותו עבור הגוזלים. אם כך – מדובר גם בהורים מסורים שמנהלים מערכת יחסים שוויונית.
יחסי יונים ובני האדם
התכונות שתוארו למעלה עומדות בשורש הדימוי החיובי כל כך של היונים בקרב בני האדם. לכך נוסף המראה הנעים והעגלגל של הציפורים וההמיה הנעימה שהן מפיקות. ובכל זאת – בהדרגה השתנה הדימוי החיובי של היונה עד כדי כך שיש מי שרואה בהן 'חולדות מעופפות'. האמת נמצאת אי שם בין שני הדימויים. מצד אחד – היונים אכן מדגימות שפע תכונות חיוביות ורצויות ובאופן תיאורטי הן היו יכולות להיות שכנות נעימות וחביבות. מן הצד השני – למרבה הצער היונים נושאות עליהן טפילים ומחלות – שחלקם מסוכנים. כינים, פרעושים, קרדיות, קרציות וטפילים נוספים עלולים לעבור מהם אל בני האדם. הן עשויות להעביר גם מחלות כמו סלמונלה, דלקת המוח, דלקות עיניים וריאות. מובן אם כן מדוע גירוש יונים הפך לצורך של ממש ואנשים מחפשים אחרי דרכים להרחיקן. הפתרונות המוכרים כיום הם דוקרנים, רשתות תיל וגם פתרונות מתקדמים כמו מכשיר להרחקת יונים.
הרעלת יונים, ככלל, נחשבת ללא יעילה עקב מספרן הגדול של היונים וחוכמתן. אמצעים כמו דוקרנים אינם מצליחים בהכרח להשיג את המטרה של גירוש יונים מכיוון שהיונים הן חכמות ובעלות יכולת למידה. הן עשויות להשליך זרדים על הדוקרנים עד לכיסויים או להצליח להתמקם ביניהם. רשתות התיל הן מפגע אסתטי ועקשנותן של היונים גורמת לעתים תכופות לכישלון אמצעי ההרחקה המיושנים. בשנים האחרונות אפשר לעשות שימוש באמצעים מתקדמים כמו מכשיר להרחקת יונים שעושה שימוש בתכונותיהן הפיזיות של היונים. פסי מתכת על המשטח שהיונים נמשכות אליו מעבירים פולסי חשמל אקראיים והיונים נמלטות מהתחושה הלא נעימה.
