"סליחה, את יודעת אולי איפה יש פה חנות הלבשה עם בגדי מעצבים?" שאלתי בחשש את האישה ההדורה שעברה לידי. היא בחנה אותי מלמטה למעלה במבט מזלזל, כזה שלא מבין למה גבר עם ג'ינס דהוי וסנדלים מתעניין בכלל בבגדי מעצבים, ענתה בקול מעצבן "אני לא כל כך מבינה למה אתה מתכוון, כל החנויות פה מוכרות בגדי מעצבים" והמשיכה בדרכה.
אני מודה שהרגשתי קצת כמו דג מחוץ למים, "למה לעזאזל התעקשתי להיות זה שיבחר בגדי ילדים לחג הקרוב?" שאלתי את עצמי בלחש, "ומי בשם האלוהים אמר שאני צריך גם להפתיע את אישתי בשמלה חדשה?" המשכתי לשאול. התשובה היתה ברורה לי כבר מההתחלה, אני פה כי בכל חג אישתי חוזרת מהקניות בדמעות, היא מכריזה ששוב לא מצאה כלום ללבוש, שהחנויות הרגילות מיועדות לדוגמניות אנורקסיות ושאין שום מצב שהיא מראה את עצמה למשפחה שלי בלי שמלה חדשה. אני מצידי מציע לה שוב ושוב לבקר בחנויות בגדים מידות גדולות אבל לשם אין סיכוי שהיא תיכנס והמוכר האחרון שניסה לרמוז לה ולאמא שלה שהן בהחלט נשים גדולות עדיין מאושפז באיכילוב.
חנות הלבשה עם בגדי מעצבים – לא לכולם
חיפשתי חנות הלבשה עם בגדי מעצבים כי חשבתי לתומי ששם אמצע משהו גם לנשים מלאות יותר, הרי לפחות חצי מהנשים שהסתובבו בגן העיר היו גדולות פי שלוש מאישתי ונראה כאילו הן מצאו לא מעט בגדים ללבוש. אם יהיה לי מזל, חשבתי לעצמי, אצליח למצוא גם בגדי ילדים ולסיים עם ההכנות לחג הרבה יותר מוקדם מהמצופה.
מייד כשנכנסתי לחנות הבנתי כמה טעיתי, כשהגשתי למוכרת את הפתק עם המידות של אישתי היא פלטה ביובש "פה לא תמצא משהו במידות האלו, אם אתה רוצה יש לנו סניף שמוכר בגדים מידות גדולות בכיכר המדינה, אולי שם יוכלו לעזור לך". מה יכולתי לעשות, נסעתי לכיכר המדינה כשאני נושא תפילה חרישית ומקווה שהלוגו של החנות שאני מחפש לא יכלול את הביטוי נשים גדולות.
נשים גדולות! יש תקווה
נדהמתי מהמבחר האדיר של בגדים מידות גדולות שמצאתי בכיכר המדינה. מהרגע שאיתרתי חנות הלבשה עם שם זהה לזאת שביקרתי בה בגן העיר ועד שיצאתי ממנה אוחז ביידי שמלה לא עברו יותר מחמש עשרה דקות. המוכרת בכלל לא נבהלה כהראיתי לה את הפתק עם המידות והציגה לי ליין שלם של שמלות המיועדות ללבישה על ידי נשים גדולות , היא שאלה אותי המון שאלות מנחות ואז פשוט שלפה שמלה מהקולב כשהיא ממלמלת "זו תהיה מושלמת עליה, אתה לא תתחרט" והובילה אותי לקופה. המחיר אמנם היה מעט מבהיל אבל אני כבר לא התכוונתי לוותר, "אז לא נאכל שבוע שבועיים" מלמלתי לעצמי בחיוך כשאני מניח את השמלה בזהירות במושב האחורי ושם פעמי לכיוון דרום תל אביב, הרי אף אחד לא אמר שגם בגדי ילדים צריך לקנות אצל מעצב אופנה??!!!
נשים גדולות, שמחות ובגדול
שום דבר לא הכין אותי לתגובה של אישתי, היא בכלל לא חשדה שמדובר בשמלה מחנות של נשים גדולות. אני אמנם הייתי מאוד גאה בבחירה שלי אבל לא תיארתי לעצמי כמה היא היתה טובה. ברגע שאישתי ראתה את השימלה היא פרצה בצרחת שימחה שלא היתה מביישת ראש שבט של קניבלים מהג'ונגלים של דרום אמריקה, ולאחר שהיא מדדה אותה האושר שניבט אלי מעיניה היה אפילו גדול יותר. היא המשיכה ושיבחה את טעמי בתחום של בגדי ילדים ואז התפנתה לדווח לחברותיה על הקנייה המוצלחת ועל בעלה המוצלח עוד יותר.
כשהגענו לבית של ההורים שלי, בחג, את פנינו קיבלו קריאות התפעלות של כל הצד הנקבי של המשפחה, למרות כל השאלות בסגנון "איפה מצאת את זה? וכמה זה עלה?" שמרתי על פנים חתומות ולא הסכמתי לחשוף פרטים על הקנייה בטענה שהפתעה זו הפתעה. הכל היה יכול להיות מושלם אם אמא שלי לא היתה נכנסת לחדר באותו רגע ואומרת את המשפט הכי לא נכון: "אוי, איזו שמלה מהממת, ראיתי את זה בכיכר המדינה יש שם חנות הלבשה שמוכרת בגדים מידות גדולות. אבל אני לא קונה בחנויות של מידות גדולות".
